אחת ההתלבטויות שחוזרות אצל בעלות ובעלי עסקים היא עד כמה נכון לשלב בין החיים האישיים לבין העסק ברשתות החברתיות.
יש מי שמעדיפים הפרדה מוחלטת: העסק נשאר בעמוד העסקי, והחיים האישיים נשארים בפרופיל הפרטי.
ויש מי שמעדיפים לשלב בין השניים, מתוך תפיסה שהלקוחות רוצים להכיר גם את האדם שמאחורי העסק.
אז מה נכון?
בעיניי, אין תשובה אחת שמתאימה לכולם. אני גם מפרידה בין פייסבוק לאינסטגרם, כי בעיניי ההתנהלות בכל אחת מהפלטפורמות קצת שונה.
פייסבוק – יותר הפרדה בין האישי לעסקי
בפייסבוק אני מעדיפה לשמור על חלוקה ברורה יחסית:
בדף העסקי אני מפרסמת תכנים מקצועיים, שירותים, מוצרים, טיפים ותכנים שקשורים לעסק.
בפרופיל האישי אני משתפת בעיקר תכנים מהחיים האישיים.
עם זאת, גם אצלי יש מקרים שבהם אני כן משתפת תוכן עסקי בפרופיל הפרטי.
מתי?
כשיש משהו חדש, משמעותי או כזה שיכול להיות רלוונטי גם לאנשים שמכירים אותי באופן אישי.
למשל:
* כשהסבתי את העסק שלי מתחום הקואצ'ינג לשיווק דיגיטלי, ועדיין לא היה לי קהל משמעותי בדף העסקי החדש.
* כשהתחלתי לשווק את ערכת "רגע לעצמי" וידעתי שהיא יכולה לעניין גם אנשים שלא עוקבים אחרי הדף העסקי שלי.
* כשהעסק שלי חגג 6 שנים, והיה לי חשוב לשתף גם בפרופיל האישי, כי הדרך שעברתי בעסק הייתה מבחינתי גם דרך אישית.
כלומר, אני לא משתמשת בפרופיל הפרטי כערוץ שיווקי קבוע, אבל כן מאפשרת לעצמי לשתף שם רגעים עסקיים שיש להם גם משמעות אישית.
אינסטגרם – כאן אני משלבת יותר
באינסטגרם הגישה שלי קצת אחרת.
החשבון שלי מוגדר כחשבון יוצר, ולכן מבחינתי הוא מלכתחילה מרגיש כמו שילוב בין אישי לעסקי.
הפיד שלי מבוסס בעיקר על תוכן מקצועי ועסקי, והוא גם מעוצב בהתאם למיתוג שלי.
אבל בסטורי אני מאפשרת הרבה יותר חופש.
שם אני משלבת בין החיים האישיים לעסקיים באופן טבעי יותר.
למשל:
* ספל הקפה שאני מעלה בבוקר עם מסר קצר
* ברכת יום הולדת לילדים שלי
* רגע קטן מהיום שלי
* ובמקביל גם הדרכה שאני מציעה, שירות חדש או מוצר שאני רוצה לקדם
מבחינתי, הסטורי הוא המקום שבו אפשר לראות יותר את מי שאני, ולא רק את מה שאני מוכרת.
למה בכלל לשלב אישי ועסקי?
כשעובדים עם אנשים, במיוחד בעסק שנותן שירות, הרבה פעמים החיבור נוצר לא רק דרך המקצועיות אלא גם דרך האדם שמאחורי העסק.
אנשים רוצים לדעת עם מי הם עומדים לעבוד.
הם מתחברים לסגנון, לאנרגיה, לערכים, לדרך החשיבה ולדברים הקטנים שמרכיבים את האישיות שלנו.
שיתוף אישי במידה הנכונה יכול לעזור ליצור קרבה, אמון וחיבור.
אבל כאן חשוב לשים לב למילה: **במידה**.
לא כל דבר אישי חייב להפוך לתוכן.
אז איפה עובר הגבול?
הגבול הוא המקום שבו את עדיין מרגישה בנוח.
אפשר להיות אישית בלי להיות חשופה מדי.
אפשר לשתף רגעים מהחיים בלי לשתף כל דבר.
אפשר לדבר על התלבטות, תהליך, חוויה או מחשבה בלי להרגיש שאת הופכת את כל החיים שלך לתוכן.
הכלל שאני אוהבת הוא פשוט:
**לשתף את מה שמחזק את החיבור לעסק ולמי שאת – ולא את מה שגורם לך להרגיש אחר כך שחשפת יותר מדי.**
לסיכום
אין דרך אחת נכונה לשלב בין החיים האישיים לעסקיים ברשתות החברתיות.
יש עסקים שיתאים להם לשמור על הפרדה כמעט מוחלטת, ויש כאלה שדווקא החיבור האישי הוא חלק משמעותי מהמותג שלהם.
העיקר הוא לבחור דרך שמרגישה לך טבעית, שמתאימה לקהל שלך ושאת יכולה להתמיד בה לאורך זמן.
לא צריך להפוך את החיים האישיים לתוכן כדי לייצר חיבור.
לפעמים מספיק לתת לקהל הצצה קטנה לאדם שמאחורי העסק.
