זוגיות בצל הצרכים המיוחדים

מה בעצם קורה להורה שמקבל בשורה שהבן שלו מאובחן עם לקות כזו או אחרת? אני יכולה לספר שאני חוויתי בין היתר משבר אישי, משבר משפחתי ומשבר זוגי.
הפעם אני רוצה לספר לכם על המשבר הזוגי. הזוגיות שלי ושל מי שהיה בעלי הייתה מלאה בחוסר תקשורת מלכתחילה והחמרת המצב החלה בעת הלידה המוקדמת- אני לא הבנתי מה עובר עליי,לא הבנתי מה זה המקום בו אני נמצאת שיום אחד מצב הילדים משתפר ויום למחר מדרדר, לא ידעתי אז, אבל בדיעבד נכנסתי למצב של טייס אוטומטי והמצב המשיך גם אחרי שהילדים השתחררו מהפגיה. אחרי השחרור של הילדים מהפגיה, הייתי תקועה בשגרה של גידול הילדים שאצלי כללה המון בדיקות ואבחונים, לא עצרתי, וגם לא הייתי פנויה רגשית, ואפילו לא לרגע להבין מה עובר עליי ובטח לא מה שקורה לזוגיות.
אחרי האבחונים של יעל ועידו, הרגשתי לבד – לא הייתה לי כתף לבכות עליה, לא ידעתי איך להתמודד עם הכל ונאסר עליי לשתף החוצה את מה שקורה אבל ושיתפתי , חברה אחת במיוחד אבל בעצם נשארתי לבד. וכן, היה ניסיון בלהציל את הנישואים שלי- טיפול זוגי של למעלה לשנה, אבל באמת לפעמים זה באמת לא מצליח כי הפערים גדולים מלגשר עליהם.
אני מאמינה שאחרי האבחון, אנחנו נכנסים לסוג של קופסא – קופסא שאליה אנחנו נכנסים כדי להתמודד עם הכל וכזוג אנחנו אמורים להכנס לאותה הקופסא, הרי ההתמודדות אמורה להיות ביחד לא? אז מסתבר שלא תמיד ובעצם בשלב הזה , מה שאני מעבירה למתאמנים שלי- לבחור להכנס לאותה קופסא- להתמודד ביחד, להתאבל ביחד על אובדן הילד המושלם ולהעצים את הזוגיות למרות האתגר בגידול ילד עם צרכים מיוחדים.

השארת תגובה